Moed katane
Daf 7b
משנה: מִי שֶׁהָפַךְ אֶת זֵיתָיו וְאֵירְעוֹ אֵבֶל אוֹ אוֹנֶס אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ טוֹעֵן קוֹרָה רִאשׁוֹנָה וּמַנִּיחָהּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר 7b זוֹלֵף וְגוֹמֵר כְּדַרְכּוֹ׃
Traduction
Si quelqu’un a retourné ses olives pour la pression (dernière opération avant la fabrication de l’huile, sous peine de perte totale), et qu’il lui survient un deuil, ou un accident, ou si des ouvriers qui lui ont promis de travailler pour lui, manquent à leur parole, le propriétaire pourra charger le pressoir de la première poutre (37)C'est suffisant pour susciter un peu d'écoulement, quoiqu'incomplet., et la laisser ainsi jusqu’après la fête; tel est l’avis de R. Juda. Selon R. Yossé, on pourra en ce cas verser toutes les olives au pressoir, achever la compression (38)Littéral.: laisser couler. V. (Shabat 19, 3)., puis boucher les tonneaux, le tout comme d’ordinaire.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מי שהפך את זיתיו. דרך בני אדם שמהפכין הזיתים בתוך המעטן שצבורין בו הזיתים כדי לחממן וקודם שמכניסן לבית הבד הופכין אותן ואי לא מסיק להו לבית הבד ולטחון ולעצור אותן לאחר שהפכן פסדי. ובתוך כך אירעו אבל ואסור במלאכה או איזה אונס אחר או שהטעוהו פועלים שלא באו למלאכתן והגיע המועד:
טוען. במועד קורה ראשונה של בית הבד על הזיתים כלומר פעם אחת להכביד עליהן כדי שיזובו מקצת שלא יפסידו אבל פעם שניה לא התירו משום דתו לא פסדי. דברי ר' יהודה ומדלא קתני הכא אם יכול לטעון בימי אבלו שמעינן דדברים המותרי' במועד אסור לאבל לעשות בידיו בימי אבלו שהרי מחמת האבל עכב עד המועד אבל אחרים טוענים לו קורה ראשונה בימי אבלו:
ר' יוסי אומר זולף. שופך הזיתים על גב בית הבד וקרוי זילוף:
וגומר סחיטתם ועיצורם בבית הבד:
וגף. וסותם פי החבית כדרכו והלכה כר' יוסי:
הלכה: מִי שֶׁהָפַךְ אֶת זֵיתָיו כול'. אֲנָן תַּנִּינָן. מִי שֶׁהָפַךְ אֶת זֵיתָיו. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. מִי שֶׁהָיוּ זֵיתָיו הֲפוּכִין וּשְׁנוּיִין. מַתְנִיתָן צְרִיכָה לְרִבִּי חִייָה וּדְרִבִּי חִייָה צְרִיכָה לְמַתְנִיתָן.
Traduction
Selon la version de notre Mishna, il s’agit de celui ''qui a tourné ses olives'' (une 1re fois); selon la version de R. Hiya, il s’agit ''d’olives tournées et retournées'' (2 fois). Du reste, ces deux versions ne se contredissent pas, mais elles se complètent l’une par l’autre:
Pnei Moshe non traduit
גמ' אנן תנינן מי שהפך את זיתיו\. משמע פעם אחת ותני ר''ח מי שהיו זיתיו הפוכין ושנויין שהפך אותן שני פעמים וקאמר הש''ס דלא פליג ר''ח עם המתני' אלא דמתני' צריכה לר''ח ודר''ח צריכה למתניתין דקמ''ל דבתרוייהו פליגי ר' יהודה ור' יוסי כדמסיק ואזיל:
(כת''י אִילּוּ תַנִּינָן וְלָא תַנָּא רִבִּי חִייָה הֲוִיהָן אָֽמְרִין. לָא אֲמָרָן אֵלָּא מִי שְׁהָֽפְכָן וּשְׁנָייָן. אֲבָל אִם הָֽפְכָן פַּעַם אַחַת דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. הֲוֵיי צוֹרְכָה לְמַתְנִיתִֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה. אוֹ אִילּוּ תַנָּא רִבִּי חִייָה וְלָא תַנִּינָן אֲנָן. הֲוִיהָן אָֽמְרִין. לָא אֲמָרָן אֵלָּא מִי שְׁהָֽפְכָן פַּעַם אַחַת. אֲבָל אִם הָֽפְכָן וּשְׁנָייָן דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. הֲוֵי צוֹרְכָא לְמַתְנִיתָן וְצוֹרְכָא לְמַתְנִיתָא דְרִבִּי חִייָה.) [ד''ו אִילּוּ תַנִּינָן וְלָא תַנָּא רִבִּי חִייָה הֲוִיהָן אָֽמְרִין. לָא אֲמָרָן אֵלָּא מִי שְׁהָֽפְכָן פַּעַם אַחַת. אֲבָל אִם הָֽפְכָן וּשְׁנָייָן דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. הֲוֵיי צוֹרְכָה לְמַתְנִיתִֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה. אוֹ אִילּוּ תַנָּא רִבִּי חִייָה וְלָא תַנִּינָן אֲנָן. הֲוִיהָן אָֽמְרִין. לָא אֲמָרָן אֵלָּא מִי שְׁהָֽפְכָן וּשְׁנָייָן. אֲבָל אִם הָֽפְכָן פַּעַם אַחַת דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. הֲוֵי צוֹרְכָא לְמַתְנִיתָן וְצוֹרְכָא לְמַתְנִיתָא דְרִבִּי חִייָה.]
Traduction
S’il n’y avait que notre version, non celle de R. Hiya, on aurait cru que la discussion énoncée dans la Mishna n’est applicable qu’au cas d’olives retournées une seule fois; mais si elles avaient été retournées 2 fois, tous s’accorderaient à autoriser l’achèvement de l’opération; voilà pourquoi l’avis de R. Hiya est indispensable. Mais si l’on connaissait seulement son opinion, non la présente version on aurait supposé que la discussion est seulement applicable au cas où les olives ont été retournées 2 fois, et que tous interdisent d’achever l’opération si les olives n’ont été retournées qu’une fois; voilà pourquoi il faut les 2 versions.
Pnei Moshe non traduit
אלו תנינן. כבמתני' מי שהפך ולא הוי תנינן להא דר' חייה ה''א לא אמרן דפליג ר' יוסי וס''ל זולף וגומר ולר' יהודה דוקא קורה ראשונה אלא מי שהפכן פעם אחת אבל אם הפכן ושניין ד''ה מותר אפילו לר' יהודה לגמור דמכיון דהפכן שני פעמים לכ''ע איכא למיחש שמא יתעפשו הלכך איצטריך להא דר' חייה לאשמעינן דבהא נמי פליג ר' יהודה או אלו תני להא דר' חייה וכו' ה''א לטעות בדר' יוסי הוי צורכא וכו' לאשמועינן דבתרוייהו פליגי ר' יהודה ור' יוסי:
אָמַר רִבִּי פִינְחָס בֵּירִבִּי זַכַּיי. מַתְנִיתָן בָּעֲטִינִים. מַה דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה בְּגַרְגִּרִים. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. מַתְנִיתָן כְּרִבִּי יוּדָה. וּמַה דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה כְרִבִּי יוֹסֵה. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. יְאַבֵּד דָּבָר מְמוּעָט וְאַל יְאַבֵּד דָּבָר מְרובֶּה. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. אַל יְאַבֵּד דָּבָר כָּל עִיקָּר.
Traduction
R. Pinhas b. R. Zaccaï dit que les deux versions ne se complètent pas mutuellement: notre Mishna parle d’olives déjà déposées au pressoir où elles s’échauffent (et se perdraient, ne fussent-elles tournées qu’une fois); tandis que l’enseignement de R. Hiya parle d’olives simplement posées à terre (non encore serrées). Selon les rabbins de Césarée, il suffit de dire que notre Mishna insiste sur l’avis de R. Juda, tandis que R. Hiya exprime l’avis de R. Yossé. Selon R. Juda (39)Cf. ci-après, 5., on peut laisser se perdre un peu de produits, non une grande quantité; selon R. Yossé, il ne faudra rien laisser se perdre.
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' פינחם בר' זכאי. לא היא כדקאמרת דצורכה זה לזה אלא מתני' מיירי בעטינים שמונחין במעטן ומתחממים ואפי' אם לא הפכן אלא פעם אחת עומדין להיות נפסדיך אם לא יגמור לר' יוסי או לטעון עליהן קורה ראשונה לר' יהודה וברייתא דר''ח מיירי בגרגרים מונחין שעדיין לא נתחממו ובהפוכין ושנוין היא דפליגי:
רבנן דקיסרין אמרין. לא תהדר בתר אוקימתא אחריתא כלל אלא מתני' כר' יהודה ומה דתני ר''ח כר' יוסי:
ר' יהודה אומר וכו'. כלומר שהרי ר' יהודה אומר יאבד דבר מועט וכו' דלפסידא מועטת לא חששו ולא התירו במועד לעשות תקנה בשביל הפסד מועט כ''א שאל יאבד דבר מרובה הוא דחששו לעשות תקנה במועד והלכך נמי לא מתיר ר' יהודה אלא לטעון קורה ראשונה דתו לא פסדי מיהת הפסד מרובה ואע''ג דאיכא למיחש שיופסדו עכ''פ דבר מועט אם לא יגמור אפ''ה אינו מותר אלא קורה ראשונה משום שלא התירו במועד בשביל הפסד מועט והשתא ניחא נמי הא דקתני במתני' מי שהפך דמשמע שלא הפך אלא פעם אחת משום דהתנא קמ''ל רבותא אליבא דר' יהודה דלא תימא הואיל ולר' יהודה לא עשו תקנה בשביל הפסד מועט א''כ כשלא הפך אלא פעם אחת לית כאן אלא הפסד מועט אם ימתין עד אחר המועד לתקני וה''א דאפי' לטעון קורה ראשונה אסור במועד לר' יהודה הלכך קמ''ל דמותר לטעון קורה ראשונה אפי' לא הפכו אלא פעם אחת בלבד:
ומה דתני ר' חייה כר' יוסי. והא דקתני ר''ח שהפוכין ושנוין כר' יוסי כלומר אשמעינן רבותא אליבא דר' יוסי ואיפכא הוא דהא לר' יוסי דאומר אל יאבד דבר כל עיקר שאפי' בשביל דבר מועט עשו תקנה במועד כדקאמר זולף וגומר וכו' וכדי שלא תאמר דהא דמתיר ר' יוסי להיות גומר הכל היינו היכא דמהני הך תקנתא במועד וכגון שלא הפכן אלא פעם אחת שבשביל הפיכת פעם אחת אינן עומדין להפסיד כל כך ובהא הוא דמתיר לעשות תקנה במועד ושלא יפסיד אפי' דבר מועט אבל אם הפכן ושנאן ה''א דלא מהני להו תקנתא כל כך לשנתיר לעשות במועד דמכיון שהן הפוכין ושנויין וכל ימי אבלו לא היה יכול לעשות כלום א''כ למה יעשה זה במועד דמה שנפסדו נפסדו ואם המתין מלעשות בימי אבלו ימתין עוד ג''כ בימי המועד ושלא לעשות עד אחר המועד הלכך קמ''ל ר' חייה שאפי' הן הפוכין ושנויין מתיר ר' יוסי לעשות תקנה במועד דאכתי מהני להו תקנתא שלא יאבדו כל עיקר. והיינו דקאמרי רבנן דקיסרין מתני' כר' יהודה ומה דתני ר''ח כר' יוסי כלומר תנא דמתני' אשמעינן רבותא אליבא דר' יהודה ותנא דבי ר' חייה אשמעינן רבותא אליבא דר' יוסי כדאמרן:
Moed katane
Daf 8a
משנה: וְכֵן מִי שֶׁהָיָה יֵינוֹ בְּתוֹךְ הַבּוֹר וְאֵירְעוֹ אֵבֶל אוֹ אוֹנֶס אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ זוֹלֵף וְגוֹמֵר וְגָף כְּדַרְכּוֹ דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עוֹשֶׂה לוֹ לִימּוּדִים בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחְמִיץ׃
Traduction
De même, si quelqu’un a son vin dans la cuve (où il ne court plus de risque), et qu’il lui survient un deuil ou un accident, ou si les ouvriers qui ont promis de venir travailler pour lui, manquent à leur parole, le propriétaire pourra faire couler le vin dans les pièces, achever cette opération, et boucher les tonneaux comme d’ordinaire. Tel est l’avis de R. Yossé. Selon R. Juda, on se contentera de couvrir la cuve avec des lattes, pour que le vin n’aigrisse pas.
Pnei Moshe non traduit
מתני' וכן מי שהיה יינו בתוך הבור. בחפירה שתחת הגת ומסוידים בסיד לקבל את היין דאע''ג דלא נפיש פסידא כמו זיתים דלעיל אפ''ה מתיר ר' יוסי וכן הלכה:
עושה לו לימודים. נסרים של עץ כלומר מכסה אותו בנסרים שלא יחמיץ ולא ישלהו מן הבור:
הלכה: אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. לֹא אָמַר אֶלָּא וְכֵן מִי שֶׁהָיָה יֵינוֹ בְּתוֹךְ הַבּוֹר. הָא כַתְּחִילָּה אָסוּר. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לִבְצוֹר וְלָא בָצַר הוּא חָטָא עַל נַפְשֵׁיהּ. אִם בְּשֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לִבְצוֹר יְכִיל הֲוָה קָאִים. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לִבְצוֹר הֲוָה סָבוּר דּוּ יְכִיל קַייִם וְלָא קָם. כְּהָדָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּירִבִּי יַנַּיי קְטַף כַּרְמִיהּ בְּמּוֹעֲדָא. חֲמוּנֵיהּ כָּל עַמָּא וְקָֽטְפוֹן בַּתְרֵיהּ בְּשַׁתָּא חוֹרִיתָא שָֽׂבְקֵיהּ וַיִּבָשׁ. יָֽלְפוּן מְקַלְקַלְתָּא וּמְתַקְנָתָא לֹא יָֽלְפוּן.
Traduction
R. Zeira observe que la Mishna dit: ''De même, si quelqu’un a son vin dans la cuve, etc.'' (si c’est déjà un fait accompli); mais, en principe, il est défendu à ce moment de l’y verser (de le fabriquer). De quel cas s’agit-il là? Si le moment de la vendange était arrivé avant la fête et que le propriétaire ne s’y est pas adonné, il a commis lui-même la faute de provoquer une perte (il est évident que c’est interdit); si c’est que le moment de la vendange n’était pas encore arrivé, on peut certes encore l’ajourner? Il s’agit du cas où le moment de la vendange était arrivé avant la fête; seulement, le propriétaire croyait pouvoir l’ajourner, et il s’aperçoit à la demi-fête qu’il est impossible d’attendre (alors, il est défendu de s’y mettre en principe). Ainsi, il est arrivé à R. Simon b. Yanaï (dans de telles circonstances) de vendanger sa vigne pendant la demi-fête; tout le monde l’ayant vu l’imita et vendangea aussi (quoique les raisins pouvaient être cueillis plus tôt). L’année suivante, il laissa sa vigne (quoique ce fut le moment favorable), et elle se dessécha; pourtant, les gens qui l’avaient vu la première fois avaient imité le mal, mais ils n’apprirent pas de lui à réparer le mal (à se priver au besoin de la vendange).
Pnei Moshe non traduit
גמ' לא אמר אלא וכן מי שהיה יינו בתוך הבור. מקודם המועד הא בתחלה לבוצרו ולדורכו במועד אסור וכדמסיק ואזיל:
מה אנן קיימין. דבמאי עסקינן אם בשהגיע זמנו לבצור קודם המועד ולא בצר א''כ הוא חטא על נפשו ואיהו הוא דאפסיד ומילתא דפשיטא דלא שרינן ליה לבצרו במועד:
אם בשלא הגיע זמנו לבצור יכול הוה קאים. כלומר בכה''ג מסתברא הוא דלא לאסור לבצרו במועד משום דיכול היה עדיין להתקיים ושלא למהר בצירתו ולא מיחייב מידי בשביל שלא בצרו מקודם דאכתי לא הגיע זמנו לבצור:
אלא כי אנן קיימין. דאיצטריך לאשמועינן מדיוקא דמתני' דבתחילה לא יצבור במועד אלא בכה''ג דמיירי בשהגיע זמנו לבצור קודם המועד אלא שטעה דהוה סביר דהוא יכול קאים שיתקיים כך בלא בצירה מן הכרם עד לאחר המועד ולא קם כלומר דעכשיו רואה הוא שלא יתקיים אם לא יבצור אותו דמהו דתימא דמותר אף לכתחלה לבוצרו הלכך קמ''ל מדיוקא דאסור לכתחלה משום דאיהו פשע בנפשיה שלא בצרו מקודם שהרי הגיע זמנו לבצור:
כהדא. עובדא דרבי שמעון ברבי בצר כרמו במועד לפי שלא הגיע זמנו לבצור עד תוך המועד וראו כל העם ובצרו אחריו כרמיהן במועד ואפי' כשהגיע זמנו לבצור קודם המועד ולשנה אחרת הניח רבי שמעון ברבי כרמו ולא בצרו ונעשה יבש וכדי שלא ילמדו אחרים ממנו לעשות עוד כן:
ילפון וכו'. כלומר הקלקול למדו ממנו כאשר עשו אשתקד אבל התיקון להעמיד עצמו שלא לעשות עוד כן לא למדו ממנו:
רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּשֵׁם שֶׁהֵן חֲלוּקִין כָּאן כָּךְ הֵן חֲלוּקִין בְּהִילְכוֹת אֶבֶל. דְּתַנֵּי. אֵילּוּ דְבָרִים שֶׁעוֹשִׂין לָאָבֵל בִּימֵי אֶבְלוֹ. דּוֹרְכִין אֶת עֲבִטוֹ. וְזוֹלְפִין אֵת יֵינוֹ. וְגָפִין אֵת חָבִיוֹתָיו. וְזֵיתָיו הֲפוּכִין וּשְׁנוּיִין טוֹחְנָן כְּדַרְכָּן. וּמַשְׁקִין בֵּית הַשְּׁלָחִין שֶׁלּוֹ בְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לִשְׁתּוֹת. 8a וְזוֹרְעִין אֶת נִירוֹ פִּשְׁתָּן בִּרְבִיעָה. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. אָֽמְרוּ לוֹ. אִם אֵינָהּ נִזְרַעַת פִּשְׁתָּן תִּזָּרַע מִין אַחֵר. אִם אֵינָהּ נִזְרַעַת בְּשַׁבָּת זוֹ תִּזָּרַע בְּשַׁבָּת אֲחֶרֶת. מָנוּ אָֽמְרוּ לוֹ. רִבִּי יוֹסֵה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתִיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. תַּמָּן הוּא אָמַר. יְאַבֵּד דָּבָר מְמוּעָט וְאַל יְאַבֵּד דָּבָר מְרובֶּה. וָכָא אָמַר הָכֵין. שַׁנְייָא הִיא. תַּמָּן שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַעֲרִים. וְכָל שֶׁכֵּן מִחְלְפָה שִׁיטָּתִיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. מָה אִית תַּמָּן שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַעֲרִים אַתְּ אָמַר מוּתָּר. כָּאן שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַעֲרִים לֹא כָל שֶׁכֵּן. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. מָנוּ אָֽמְרוּ לוֹ. חֲכָמִים. שֶׁהֵן בְּשִׁיטַּת רִבִּי יוּדָה בַּמּוֹעֵד.
Traduction
R. Juda b. Pazi dit au nom de R. Yohanan comme R. Juda et R. Yossé discutent ici au sujet de la demi-fête, ils discutent aussi à l’égard des règles du deuil. Or, on a enseigné qu’il est permis de faire pour une personne en deuil les travaux suivants (40)Car leur perte serait irrémédiable. V. Semahot ch. 5., de comprimer sa cueillette d’olives, de convertir sa vendange en vin, de boucher ses tonneaux, et si ses olives ont été retournées 2 fois de les piler comme d’ordinaire, d’arroser un champ desséché lorsque le moment est venu de le rafraîchir, enfin de semer du lin dans un sillon cultivé (tout disposé), aussitôt après la première pluie, selon R. Juda. Ce dernier travail, dit son interlocuteur, n’est pas indispensable sous peine de perte absolue, car, si l’on n’y sème pas du lin, on y sèmera un autre produit, et si ce n’est pas en cette semaine, ce sera la semaine suivante. Celui qui lui a répliqué ainsi n’est autre que R. Yossé. R. Juda ne se contredit-il pas? D’une part, il dit qu’on laissera perdre une petite quantité, non une grande (pour cette dernière du moins il pourra travailler lui-même); pourquoi donc, d’autre part, prescrit-on ici de faire opérer ces travaux par autrui? Dans l’enseignement précité, fut-il répondu, il s’agit d’éviter que, par ruse, on n’opère la double pression (41)Selon le commentateur Pné-Mosché, on ne répond pas à l'objection précitée, mais à une autre contradiction apparente de R. Juda, sur la compression. des olives (voilà pourquoi R. Juda n’autorise en ce cas que la pose d’une poutre). —Mais alors, c’est à plus forte raison que R. Juda se contredit: puisque plus haut (42)Pour la demi-fête., où il s’agit du cas pour lequel on opère souvent par ruse, il est permis du moins de placer soi-même la première poutre, pourquoi à plus forte raison, n’est-ce pas permis aussi bien ici (pour le deuil), où il n’est pas question de ruse? —En effet, dit R. Hinena, son interlocuteur n’est pas R. Yossé, mais les sages, qui adoptent l’avis de R. Juda au sujet de la demi-fête (ils ne tiennent pas non plus compte d’une petite perte, et, par cette raison, ils proposent plus haut d’ajourner les semailles d’un champ cultivé).
Pnei Moshe non traduit
כשם שהן חלוקין כאן כך הן חלוקין בהלכות אבל. כלומר ר' יהודה ור' יוסי פליגי ג''כ בהלכות אבל כמו דפליגי בהלכות מועד מיהו פלוגתייהו לא דמיא דבהלכות אבל מחמיר הוא ר' יוסי כדלקמן:
את עבטו. את עביט של ענבים שלו והוא עצמו אסור וע''י אחרים נעשית מלאכתו כגון אלו לר' יהודה. וזיתיו וכו'. ואם זיתיו הפוכין ושנוין טוחנין כדרכן וכו'. דכל אלו פסידא דלא הדר הוא:
וזורעין את נירו. שדה החרושה לפשתן זורעין אותה בזמן רביעה ראשונה:
אמרו לו. והיינו ר' יוסי. כדקאמר לקמיה מנו אמרו לו ר' יוסי:
אם אינה נזרעת פשתן. יכולה היא שתזרע מין אחר ואם אינה נזרעת בשבוע זה יכולה היא שתזרע בשבוע אחרת ולפיכך לא התירו זה בימי אבלו ואפי ע''י אחרים:
מחלפה שיטתיה דר' יהודה דתמן הוא אומר. במתני' בימי מועד יאבד דבר ממועט וכו' אלמא דס''ל דלהפסד מועט הוא דלא חששו ולא התירו במועד אלא בשביל שאל יאבד דבר מרובה הלכך טוען קורה ראשונה וכו' וכדפרישית לעיל מיהת שמעינן דאפי' הוא עצמו מותר לעשות במועד בדבר האבד מרובה:
והכא אמר הכין. בתמיה דלא התיר אלא ע''י אחרים:
ומשני שנייא היא. תמן במתני' שדרכו להערים וכו' דקס''ד דהכי פריך מ''ש דבמועד לא התיר ר' יהודה אלא לטעון קורה ראשונה והכא קאמר טוחנן כדרכן ומשני תמן חוששין אנו לפי שדרכו להערים כשאתה מתירו קורה ראשונה יעשה להערים ולטעון כדרכו. ופריך עלה דלא כ''ש הוא דקשיא דר' יהודה אדר' יהודה והכי פרכינן מה אית תמן שדרכו להערים ואפ''ה את אמר מותר ואפי' ע''י עצמו לטעון מיהת קורה ראשונה כאן בימי אבלו דחמירא ולית לן למיחש שמא יערים לא כ''ש שנתיר מיהת טעינת קורה ראשונה ע''י עצמו:
מנו אמרו לו. ולא תימא דאמרו לו היינו ר' יוסי כדקאמרת לעיל אלא מנו אמרו לו היינו חכמים שהן ס''ל כשיטת ר' יודה במועד דלא התירו אלא טעינת קורה ראשונה והכי קאמרו לר' יהודה אם אינה נזרעת פשתן וכו'. כלומר דקושיא זו עצמה מקשין ליה הני חכמים דברייתא דמ''ש בימי מועד אתה אומר טוען קורה ראשונה בלבד משום דלא חששו להפסד מועט ומ''ש כאן דנמי אינו אלא הפסד מועט דאם אינה נזרעת פשתן תזרע מין אחר וכו' ואפי' ע''י אחרים לא נראה להקל ולהתיר בשביל הפסד מועט לפי שיטתך דס''ל במועד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source